עִם בֹּקֶר נוֹעֲצוּ כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם עַל יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ. 2 הֵם קָשְׁרוּ אוֹתוֹ, הוֹלִיכוּהוּ מִשָּׁם וּמְסָרוּהוּ לפִּילָטוֹס הַנָּצִיב.

3 יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: 4 “חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי.” אַךְ הֵם אָמְרוּ: “מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ!” 5 הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ. 6 לָקְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: “אָסוּר לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְאוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְחִיר דָּמִים הוּא.” 7 הִתְיָעֲצוּ וְקָנוּ בּוֹ אֶת שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לקְבוּרַת הַזָּרִים. 8 עַל כֵּן נִקְרָא הַשָֹדֶה הַהוּא “שְׂדֵה הַדָּם” עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 9 אָז נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: “וַיִּקְחוּ שְׁלוֹשִׁים הַכֶּסֶף, אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַר מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, 10 וַיִּתְּנוּ אוֹתָם בְּעַד שְׂדֵה הַיּוֹצֵר כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי יהוה.”

11 יֵשׁוּעַ עָמַד לִפְנֵי הַנָּצִיב. שָׁאַל אוֹתוֹ הַנָּצִיב: “אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?”
הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: “אַתָּה אוֹמֵר”, 12 וְלֹא עָנָה דָּבָר כַּאֲשֶׁר הֶאֱשִׁימוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים.

13 אָמַר אֵלָיו פִּילָטוֹס: “אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ כַּמָּה הֵם מְעִידִים נֶגְדְּךָ?” 14 אַךְ הוּא לֹא הֵשִׁיב לוֹ גַּם לֹא עַל טַעֲנָה אַחַת, לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב שֶׁל הַנָּצִיב.

15 בֶּחָג הָיָה הַנָּצִיב נוֹהֵג לְשַׁחְרֵר לָעָם אָסִיר אֶחָד עַל־פִּי בְּחִירָתָם. 16 אוֹתָהּ עֵת הָיָה לָהֶם אָסִיר מְפֻרְסָם, יֵשׁוּעַ בַּר־אַבָּא שְׁמוֹ. 17 לָכֵן כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ שָׁאַל אוֹתָם פִּילָטוֹס: “אֶת מִי אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם, אֶת יֵשׁוּעַ בַּר־אַבָּא אוֹ אֶת יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ?” 18 כִּי יָדַע שֶׁמִּקִּנְאָה מָסְרוּ אוֹתוֹ.

19 כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל כֵּס הַמִּשְׁפָּט שָׁלְחָה אֵלָיו אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: “אַל יִהְיֶה לְךָ דָּבָר עִם אוֹתוֹ צַדִּיק, כִּי רַבּוֹת סָבַלְתִּי הַיּוֹם בַּחֲלוֹם בִּגְלָלוֹ.”

20 וְאוּלָם רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים שִׁכְנְעוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם לְבַקֵּשׁ אֶת בַּר־אַבָּא וּלְהַכְחִיד אֶת יֵשׁוּעַ. 21 פָּנָה אֲלֵיהֶם הַנָּצִיב וְשָׁאַל: “אֶת מִי מִשְּׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם?”
אָמְרוּ: “אֶת בַּר־אַבָּא.”

22 שָׁאַל אוֹתָם פִּילָטוֹס: “אִם כֵּן, מָה אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ?”
אָמְרוּ כֻּלָּם: “שֶׁיִּצָּלֵב!”

23 שָׁאַל: “אֲבָל מָה רָעָה עָשָׂה?” אַךְ הֵם צָעֲקוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת: “שֶׁיִּצָּלֵב!”

24 כְּשֶׁרָאָה פִּילָטוֹס כִּי אֵינוֹ מוֹעִיל דָּבָר וּמַה גַּם שֶׁמִּתְרַגֶּשֶׁת מְהוּמָה, לָקַח מַיִם וְרָחַץ אֶת יָדָיו לִפְנֵי הֶהָמוֹן בְּאָמְרוֹ: “נָקִי אָנֹכִי מִדָּמוֹ שֶׁל זֶה. זֶהוּ עִנְיַנְכֶם!”

25 עָנוּ וְאָמְרוּ כָּל הָעָם: “דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ.”

26 אָז שִׁחְרֵר לָהֶם אֶת בַּר־אַבָּא, וְאֶת יֵשׁוּעַ הִלְקָה וּמָסַר לִצְלִיבָה. 27 לָקְחוּ חַיָּלֵי הַנָּצִיב אֶת יֵשׁוּעַ לְבֵית הַמִּמְשָׁל וְהִקְהִילוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַגְּדוּד. 28 הִפְשִׁיטוּהוּ וְהֶעֱטוּ עָלָיו מְעִיל שָׁנִי, 29 וּלְאַחַר שֶׁשָׂרְגוּ עֲטֶרֶת קוֹצִים שָׂמוּ אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ, נָתְנוּ קָנֶה בְּיַד יְמִינוֹ וְכָרְעוּ לְפָנָיוּ כְּשֶׁהֵם מִתְלוֹצְצִים בּוֹ וְאוֹמְרִים: “שָׁלוֹם לְךָ, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים!” 30 הֵם יָרְקוּ בּוֹ, לָקְחוּ אֶת הַקָּנֶה וְהִכּוּהוּ עַל רֹאשׁוֹ. 31 לְאַחַר שֶׁהִתְלוֹצְצוּ בּוֹ הֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת הַמְּעִיל, הִלְבִּישׁוּהוּ אֶת בְּגָדָיו וְהוֹבִילוּהוּ לְהִצָּלֵב.

32 בְּצֵאתָם מָצְאוּ אִישׁ מֵאֶרֶץ קִירֶנְיָה, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ, וְהִכְרִיחוּ אוֹתוֹ לָשֵׂאת אֶת צְלָבוֹ. 33 הֵם בָּאוּ אֶל מָקוֹם הַנִּקְרָא גָּלְגֹּתָּא, כְּלוֹמַר מְקוֹם הַגֻּלְגֹּלֶת, 34 וְנָתְנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן מָהוּל בִּמְרוֹרַת צֶמַח הָרֹאשׁ. הוּא טָעַם, אַךְ לֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת. 35 אַחֲרֵי שֶׁצָּלְבוּ אוֹתוֹ חִלְּקוּ אֶת בְּגָדָיו בְּהַפִּילָם גּוֹרָל, 36 וְיָשְׁבוּ לִשְׁמֹר עָלָיו שָׁם. 37 מֵעַל לְרֹאשׁוֹ שָׂמוּ אֶת כְּתַב אַשְׁמָתוֹ: “זֶה הוּא יֵשׁוּעַ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים.”

38 אוֹתָהּ שָׁעָה נִצְלְבוּ אִתּוֹ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְֹמֹאלוֹ. 39 וְהָעוֹבְרִים שָׁם גִּדְפוּ אוֹתוֹ, הֵנִיעוּ רֹאשָׁם 40 וְאָמְרוּ: “הַהוֹרֵס אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹנֶה אוֹתוֹ בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים! הוֹשַׁע אֶת עַצְמְךָ, אִם בֶּן־הָאֱלֹהִים אַתָּה, וְרֵד מִן הַצְּלָב!” 41 כָּךְ גַּם הִתְלוֹצְצוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים עִם הַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים בְּאָמְרָם: 42 “אֲחֵרִים הוֹשִׁיעַ; אֶת עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ?! מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא! שֶׁיֵּרֵד עַכְשָׁו מִן הַצְּלָב וְנַאֲמִין בּוֹ! 43 בָּטַח בֵּאלֹהִים, עַתָּה יְפַלְּטֵהוּ אִם חָפֵץ בּוֹ, כִּי אָמַר ‘בֶּן אֱלֹהִים אֲנִי’.” 44 כָּךְ חֵרְפוּהוּ גַּם הַשּׁוֹדְדִים שֶׁנִּצְלְבוּ אִתּוֹ.

45 מִשָּׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם הִשְׂתָּרֵר חֹשֶׁךְ עַל כָּל הָאָרֶץ עַד הַשָּׁעָה שָׁלוֹשׁ, 46 וּבְעֶרֶךְ בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ צָעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל: “אֵלִי, אֵלִי, לְמָה שְׁבַקְתָּנִי?” כְּלוֹמַר, “אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?” 47 כַּמָּה מִן הָעוֹמְדִים שָׁם שָׁמְעוּ זֹאת וְאָמְרוּ: “לְאֵלִיָּהוּ הוּא קוֹרֵא.” 48 מִיָּד רָץ אֶחָד מֵהֶם, לָקַח סְפוֹג וּמִלֵּא אוֹתוֹ חֹמֶץ, הִצְמִיד אוֹתוֹ אֶל קָנֶה וְהִגִּישׁ לוֹ לִשְׁתּוֹת. 49 אַךְ יֶתֶר הָאֲנָשִׁים אָמְרוּ: “הָבָה נִרְאֶה אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ לְהַצִּיל אוֹתוֹ.”

50 יֵשׁוּעַ צָעַק שׁוּב בְּקוֹל גָּדוֹל וְנָפַח אֶת רוּחוֹ. 51 וְהִנֵּה נִקְרְעָה פָּרֹכֶת הַמִּקְדָּשׁ לִשְׁתַּיִם, מִלְמַעְלָה עַד לְמַטָּה; הָאָרֶץ רָעֲדָה, הַסְּלָעִים נִבְקְעוּ, 52 הַקְּבָרִים נִפְתְּחוּ וְגוּפוֹת רַבּוֹת שֶׁל קְדוֹשִׁים יְשֵׁנֵי עָפָר נֵעוֹרוּ. 53 הֵם יָצְאוּ מִן הַקְּבָרִים אַחֲרֵי שֶׁהוּא קָם, נִכְנְסוּ לְעִיר הַקֹּדֶשׁ וְנִרְאוּ לְרַבִּים. 54 שַׂר הַמֵּאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, הַשּׁוֹמְרִים אֶת יֵשׁוּעַ, כִּרְאוֹתָם אֶת רְעִידַת הָאֲדָמָה וְאֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה, נִתְמַלְּאוּ פַּחַד רַב וְאָמְרוּ: “בֶּאֱמֶת בֶּן־אֱלֹהִים הָיָה זֶה!” 55 גַּם נָשִׁים רַבּוֹת שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ מִן הַגָּלִיל וְשֵׁרְתוּ אוֹתוֹ הָיוּ שָׁם וְהִתְבּוֹנְנוּ מֵרָחוֹק. 56 בֵּינֵיהֶן הָיוּ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, מִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, וְאִמָּם שֶׁל בְּנֵי זַבְדַּי. 57 לְעֵת עֶרֶב בָּא אִישׁ עָשִׁיר תּוֹשַׁב רָמָתַיִם, יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁגַּם הוּא נַעֲשָׂה לְתַלְמִיד שֶׁל יֵשׁוּעַ. 58 הוּא בָּא אֶל פִּילָטוֹס וּבִקֵּשׁ אֶת גּוּפַת יֵשׁוּעַ. אָז צִוָּה פִּילָטוֹס לִמְסֹר אוֹתָהּ. 59 יוֹסֵף לָקַח אֶת הַגּוּפָה, עָטַף אוֹתָה בְּסָדִין נָקִי 60 וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ בְּקִבְרוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר חָצַב בַּסֶּלַע. לְאַחַר שֶׁגָּלַל אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פֶּתַח הַקֶּבֶר הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. 61 וּמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת הָיוּ שָׁם, יוֹשְׁבוֹת מוּל הַקֶּבֶר.

62 לְמָחֳרַת עֶרֶב הַשַּׁבָּת נִקְהֲלוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶל פִּילָטוֹס. 63 אָמְרוּ לוֹ: “אֲדוֹנֵנוּ, נִזְכַּרְנוּ כִּי בְּעֵת שֶׁהָיָה חַי אָמַר הַמַּתְעֶה הַהוּא, ‘אַחֲרֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים קוֹם אָקוּם.’ 64 לָכֵן צַוֵּה נָא שֶׁיִּשָּׁמֵר הַקֶּבֶר עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ תַּלְמִידָיו וְיִגְנְבוּ אוֹתוֹ. לְאַחַר מִכֵּן יֹאמְרוּ לָעָם ‘הוּא קָם מִן הַמֵּתִים’, וְתִהְיֶה הַתַּרְמִית הָאַחֲרוֹנָה גְּרוּעָה מִן הָרִאשׁוֹנָה.”

65 אָמַר לָהֶם פִּילָטוֹס: “הִנֵּה לָכֶם מִשְׁמָר, לְכוּ וְשִׁמְרוּ כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים.”

66 הֵם הָלְכוּ וְהִבְטִיחוּ אֶת הַקֶּבֶר בְּכָךְ שֶׁשָֹמוּ חוֹתָם עַל הָאֶבֶן וְהִצִּיבוּ מִשְׁמָר.

[02/04/2023, 21:51:42] Itamar Ben David: הבשורה על-פי מתי פרק כז1 *עם בוקר נועצו כל ראשי הכוהנים וזקני העם על ישוע כדי להמית אותו. 2 הם קשרו אותו, הוליכוהו משם ומסרוהו לפילטוס הנציב. 3 יהודה שהסגירו, כשראה שהרשיעו אותו, התחרט והחזיר לראשי הכהנים ולזקנים את שלושים שקלי הכסף באמרו: 4 “חטאתי, כי דם נקי הסגרתי.” אך הם אמרו: “מה אכפת לנו? זה עניינך שלך!” 5 הוא השליך את הכסף לתוך בית אוצר המקדש, הלך משם ותלה את עצמו. 6 לקחו ראשי הכהנים את הכסף ואמרו: “אסור להכניס את הכסף לאוצר המקדש, כי מחיר דמים הוא.” 7 התיעצו וקנו בו את שדה היוצר לקבורת הזרים. 8 על כן נקרא השדה ההוא “שדה הדם” עד היום הזה. 9 אז נתקיים מה שנאמר ביד ירמיהו הנביא: “ויקחו שלושים הכסף, אדר היקר אשר יקר מעל בני ישראל, 10 ויתנו אותם בעד שדה היוצר כאשר צוני יהוה.”*
[02/04/2023, 21:51:55] Itamar Ben David: 11 *ישוע עמד לפני הנציב. שאל אותו הנציב: “אתה מלך היהודים?” השיב ישוע: “אתה אומר”, 12 ולא ענה דבר כאשר האשימוהו ראשי הכהנים והזקנים. 13 אמר אליו פילטוס: “אינך שומע כמה הם מעידים נגדך?” 14 אך הוא לא השיב לו גם לא על טענה אחת, לתמהונו הרב של הנציב. 15 בחג היה הנציב נוהג לשחרר לעם אסיר אחד על-פי בחירתם. 16 אותה עת היה להם אסיר מפרסם, ישוע בר-אבא שמו. 17 לכן כאשר נקהלו שאל אותם פילטוס: “את מי אתם רוצים שאשחרר לכם, את ישוע בר-אבא או את ישוע הנקרא משיח?” 18 כי ידע שמקנאה מסרו אותו. 19 כאשר ישב על כס המשפט שלחה אליו אשתו לאמר: “אל יהיה לך דבר עם אותו צדיק, כי רבות סבלתי היום בחלום בגללו.” 20 ואולם ראשי הכהנים והזקנים שכנעו את המון העם לבקש את בר-אבא ולהכחיד את ישוע. 21 פנה אליהם הנציב ושאל: “את מי משניהם תרצו שאשחרר לכם?” אמרו: “את בר-אבא.” 22 שאל אותם פילטוס: “אם כן, מה אעשה לישוע הנקרא משיח?” אמרו כלם: “שיצלב!” 23 שאל: “אבל מה רעה עשה?” אך הם צעקו ביתר שאת: “שיצלב!” 24 כשראה פילטוס כי אינו מועיל דבר ומה גם שמתרגשת מהומה, לקח מים ורחץ את ידיו לפני ההמון באמרו: “נקי אנכי מדמו של זה. זהו ענינכם!” 25 ענו ואמרו כל העם: “דמו עלינו ועל בנינו.”*
[02/04/2023, 21:52:08] Itamar Ben David: 26 *אז שחרר להם את בר-אבא, ואת ישוע הלקה ומסר לצליבה. 27 לקחו חילי הנציב את ישוע לבית הממשל והקהילו אליו את כל הגדוד. 28 הפשיטוהו והעטו עליו מעיל שני, 29 ולאחר ששרגו עטרת קוצים שמו אותה על ראשו, נתנו קנה ביד ימינו וכרעו לפניו כשהם מתלוצצים בו ואומרים: “שלום לך, מלך היהודים!” 30 הם ירקו בו, לקחו את הקנה והכוהו על ראשו. 31 לאחר שהתלוצצו בו הסירו מעליו את המעיל, הלבישוהו את בגדיו והובילוהו להיצלב. 32 בצאתם מצאו איש מארץ קירניה, שמעון שמו, והכריחו אותו לשאת את צלבו. 33 הם באו אל מקום הנקרא גולגותא, כלומר מקום הגולגולת, 34 ונתנו לו לשתות יין מהול במרורת צמח הראש. הוא טעם, אך לא רצה לשתות. 35 אחרי שצלבו אותו חלקו את בגדיו בהפילם גורל, 36 וישבו לשמור עליו שם. 37 מעל לראשו שמו את כתב אשמתו: “זה הוא ישוע מלך היהודים.” 38 אותה שעה נצלבו איתו שני שודדים, אחד מימינו ואחד משמאלו. 39 והעוברים שם גידפו אותו, הניעו ראשם 40 ואמרו: “ההורס את בית המקדש ובונה אותו בשלושה ימים! הושע את עצמך, אם בן-האלהים אתה, ורד מן הצלב!” 41 כך גם התלוצצו ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים באמרם: 42 “אחרים הושיע; את עצמו איננו יכול להושיע?! מלך ישראל הוא! שירד עכשו מן הצלב ונאמין בו! 43 בטח באלהים, עתה יפלטהו אם חפץ בו, כי אמר ‘בן אלהים אני’.” 44 כך חרפוהו גם השודדים שנצלבו אתו.*
[02/04/2023, 21:52:20] Itamar Ben David: 45 *משעה שתים-עשרה בצהרים השתרר חושך על כל הארץ עד השעה שלוש, 46 ובערך בשעה שלוש צעק ישוע בקול גדול: “אלי, אלי, למה שבקתני?” כלומר, “אלי, אלי, למה עזבתני?” 47 כמה מן העומדים שם שמעו זאת ואמרו: “לאליהו הוא קורא.” 48 מיד רץ אחד מהם, לקח ספוג ומלא אותו חמץ, הצמיד אותו אל קנה והגיש לו לשתות. 49 אך יתר האנשים אמרו: “הבה נראה אם יבוא אליהו להציל אותו.” 50 ישוע צעק שוב בקול גדול ונפח את רוחו. 51 והנה נקרעה פרוכת המקדש לשתים, מלמעלה עד למטה; הארץ רעדה, הסלעים נבקעו, 52 הקברים נפתחו וגופות רבות של קדושים ישני עפר נעורו. 53 הם יצאו מן הקברים אחרי שהוא קם, נכנסו לעיר הקודש ונראו לרבים. 54 שר המאה והאנשים אשר אתו, השומרים את ישוע, כראותם את רעידת האדמה ואת כל הנעשה, נתמלאו פחד רב ואמרו: “באמת בן-אלהים היה זה!” 55 גם נשים רבות שהלכו אחרי ישוע מן הגליל ושרתו אותו היו שם והתבוננו מרחוק. 56 ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אם יעקב ויוסף, ואמם של בני זבדי. 57 לעת ערב בא איש עשיר תושב רמתים, יוסף שמו, שגם הוא נעשה לתלמיד של ישוע. 58 הוא בא אל פילטוס ובקש את גופת ישוע. אז צוה פילטוס למסר אותה. 59 יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין נקי 60 והניח אותה בקברו החדש שלו אשר חצב בסלע. לאחר שגלל אבן גדולה על פתח הקבר הלך לדרכו. 61 ומרים המגדלית ומרים האחרת היו שם, יושבות מול הקבר.*
[02/04/2023, 21:52:32] Itamar Ben David: 62 *למחרת ערב השבת נקהלו ראשי הכהנים והפרושים אל פילטוס. 63 אמרו לו: “אדוננו, נזכרנו כי בעת שהיה חי אמר המתעה ההוא, ‘אחרי שלושה ימים קום אקום.’ 64 לכן צוה נא שישמר הקבר עד היום השלישי, שמא יבואו תלמידיו ויגנבו אותו. לאחר מכן יאמרו לעם ‘הוא קם מן המתים’, ותהיה התרמית האחרונה גרועה מן הראשונה.” 65 אמר להם פילטוס: “הנה לכם משמר, לכו ושמרו כמו שאתם יודעים.” 66 הם הלכו והבטיחו את הקבר בכך ששמו חותם על האבן והציבו משמר.*
[03/04/2023, 7:58:22] Itamar Ben David: ‎Itamar Ben David changed this group’s settings to allow all participants to send messages to this group
[03/04/2023, 7:59:43] Itamar Ben David: בוקר חדש ברית חדשה! מתי פרק 27 שעתיים שאלות ובעשר דיון פתוח! בהצלחה אנחנו כמעט בסוף הבשורה הראשונה! מחר בערב 20:30 הרמת כוסית עם לחם ויין בזום (נשלח שוב את הקישור אל חשש). יום מוצלח לכולם
[03/04/2023, 8:01:00] Eliean Keisar: למה באו בלילה ולא ביום?
[03/04/2023, 8:06:27] Itamar Ben David: תשרשר תמיד לחלק בטקסט ולפסוק הרלוונטי שיהיה קל לעקוב
[03/04/2023, 8:40:42] Itamar Ben David: פסוק 2. מדוע היהודים לא יכולים בעצם להרוג את ישוע בעצמם? למה צריך את הערכאה של פילטוס? שמעתי פעם שבדיני נפשות – לא הייתה סמכות לבתי הדין של היהודים מאז שהפכו לפרובינציה רומית. אבל אשמח אם יש למישהו תשובה היסטורית יותר מדויקת.
[03/04/2023, 8:43:41] Itamar Ben David: פסוק שלוש, אני רואה שהמכירה במתי היא בשלושים שקלי כסף, תמיד זכרתי שזה קשור למכירת יוסף, אבל שם המכירה היא בעשרים כסף: וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה. בראשית ל״ז. אם מישהו יוכל לעשות הנהלת חשבונות זה יהיה נחמד. תודה!
[03/04/2023, 8:53:39] Shira Harpaz Pomeranz: רציתי לספר שלפני יותר מ40 שנה קראתי את הברית החדשה לראשונה והגעתי לפרק הזה. לא ידעתי כלום ולא ידעתי שישוע יקום לתחיה עוד זמן קצר (בבשורה). קריאת תיאור מותו על הצלב ממש כאבה לי. אני זוכרת את העצב המאוד גדול שחשתי.
לפני שנכנסים לפרטים המרתקים בפרק, אני מציעה לרגע לקרוא במבט על את התיאור ולהבין כמה הוא דרמטי ומשפיע על ההיסטוריה של העולם.
[03/04/2023, 9:17:47] ‪+972 52‑339‑6463‬: פסוק 8. על כן נקרא השדה ההוא “שדה הדם” עד היום הזה.
מעשי השליחים נותנים לנו גבול עליון לגבי המועד בו נוצר המקור לסינופטיות, 64 לספירה מפני שלוקס לא ידע על שריפת רומא.
יהודה התאבד כנראה בשנת 29 לספירה.
כלומר “עד היום הזה” זה רק 35 שנים אחרי מעשה. למה היה צריך לציין את זה?
ואם כבר אני בנושא, יש זיהוי וודאי לחקל דמא או שזה זיהוי צלבני?
[03/04/2023, 9:21:49] ‪+972 54‑978‑4484‬: ‎‪+972 54‑978‑4484‬ joined using this group’s invite link
[03/04/2023, 9:37:14] ‪+972 50‑880‑0773‬: מה ז”א בפסוק 40 *”ההורס את בית המקדש ובונה אותו בשלושה ימים! *?
[03/04/2023, 9:52:21] ‪+972 54‑595‑2630‬: מעניין שבפסוק 59 כתוב שיוסף הרמתי עטף את הגופה בסדין נקי ושם בקבר. איפה טהרת המת? איפה משיחת הגופה בשמנים וכו׳?
[03/04/2023, 10:01:19] ‪+972 54‑525‑2260‬: ישוע בעצמו עונה לכך בפרק הקודם פסוק 55:
55 אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל הֶהָמוֹן: “כְּמוֹ עַל שׁוֹדֵד יְצָאתֶם בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת לִתְפֹּס אוֹתִי. הֲרֵי יוֹם יוֹם יָשַׁבְתִּי בַּמִּקְדָּשׁ וְלִמַּדְתִּי וְלֹא שְׁלַחְתֶּם יָד לִתְפֹּס אוֹתִי.
[03/04/2023, 10:01:33] ‪+972 54‑476‑9764‬: 4 כשראה פילטוס כי אינו מועיל דבר ומה גם שמתרגשת מהומה, לקח מים ורחץ את ידיו לפני ההמון באמרו: “נקי אנכי מדמו של זה. זהו ענינכם!” 25 ענו ואמרו כל העם: “דמו עלינו ועל בנינו.,,”
מה המקור היהודי לרחיצת הידיים?
האם יש עדות היסטורית נוספת לשימוש ברחיצת ידיים להסרת אחריות אצל הרומאים ?
[03/04/2023, 10:07:19] ‪+972 54‑525‑2260‬: באופן כללי סיפורו של ישוע דומה לסיפורו של יוסף, עם ישראל זורק את יוסף לבור, הוא יוצא מהבור והופך להיות המשנה למלך על העולם, אז האחים שלו לא מכירים בו ורואים בו גוי לכל דבר. אבל לווא דווקא סכום הכסף. אלא הרפרנס הנבואי של השלושים הוא מזכריה: וָאֹמַר אֲלֵיהֶם, אִם־טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם־לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת־שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף (זכריה י”א 12)
בנוסף, יש לזכור ששלושים שקלי כסף הוא המחיר עבור עבד על פי תורת משה. ישוע נמכר כעבד, להגשים את “הינה ישכיל עבדי…”
[03/04/2023, 10:09:30] ‪+972 54‑525‑2260‬: עוד לא הגענו לזה, אבל בבשורה על פי יוחנן ישוע אומר:
19 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: “הִרְסוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אָקִים אוֹתוֹ.”
20 הֵם אָמְרוּ: “אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה וְאַתָּה בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים תָּקִים אוֹתוֹ?”
21 אַךְ הוּא דִּבֵּר עַל הֵיכַל גּוּפוֹ. 22 לָכֵן, כַּאֲשֶׁר קָם מִן הַמֵּתִים, נִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו כִּי אָמַר לָהֶם אֶת זֹאת, וְהֶאֱמִינוּ בַּכָּתוּב וּבַדָּבָר שֶׁאָמַר יֵשׁוּעַ. (יוחנן ב’)
[03/04/2023, 10:10:26] ‪+972 54‑525‑2260‬: זה היה ערב החג והיה חייב לעשות את הקבורה כמה שיותר מהר, ולכן קברו אותו ללא המשיחה והטקס הרגיל, זאת הסיבה שרק ביום ראשון באו למשוח אותו
[03/04/2023, 10:37:00] ‪+972 52‑368‑9613‬: דברים כא א-ט. פרשת עגלה ערופה. …
ו וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶֽחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָֽעֶגְלָ֖ה הָֽעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃ ז וְעָנ֖וּ וְאָֽמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שפכה (שָֽׁפְכוּ֙) אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃ ח כַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־פָּדִ֨יתָ֙ יְהוָ֔ה וְאַל־תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם׃

ולמדתי ממורתנו יסכה הרני בהשתלמות לפני שבועות אחדים, המנהג הוא יהודי ולא רומי. לא ברור לי מדוע כותב הבשורה ייתן למר פילטוס לבצע את הטקס הזה אלא אם כן יש כוונה להטיל את האשמה על היהודים בדיעבד.
[03/04/2023, 10:46:12] Itamar Ben David: כן אני בדיוק קורא את זכריה י״א איזה פרק עמוס. קלוט את רש״י על פסוק ג׳, ותכף אתייחס גם לפסוק שמצוטט בפרק הזה: כי שודד גאון הירדן. שהוא מקום הכפירים ואריות ורבותינו פירשו פתח לבנון דלתיך שעל חורבן בית שני נתנבא הנביא ומ’ שנה קודם חורבן היו דלתות ההיכל נפתחו’ מאיליהן גער בהן ר”י בן זכאי אמר לו היכל היכל עד מתי אתה מבעית את עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך וגו’:
[03/04/2023, 10:50:27] Itamar Ben David: מה זה הם חרדים מנהג ירושלים חבל על הזמן. לא נשמע לי בכלל. מה ההגיון לשים שמן על גופה שכבר החלה להירקב? ממש לא נשמע הגיוני.
[03/04/2023, 10:51:25] Itamar Ben David: הרחיצה היא בדם של העגלה הערופה ולא מים מהנחל
[03/04/2023, 10:52:52] Itamar Ben David: שלושים שקל לעבד: אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל שמות כ״א פסוק ל״ב
[03/04/2023, 10:56:04] ‪+972 52‑368‑9613‬: לפי הטקסט הם רוחצים ידיים *בנחל* ובכל מקרה מבהירים ״ידינו לא שפכו את הדם הזה״. אין לי ספק שהיהודים בימי בית שני היו מזהים את האירוע.
[03/04/2023, 10:56:57] Itamar Ben David: פסוק 9-10 הציטוט מירמיהו שונה מאוד מהמקור בירמיהו י״א : יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל-הַיּוֹצֵר, אֶדֶר הַיְקָר, אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם; וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף, וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יְהוָה אֶל-הַיּוֹצֵר. לעומת כאן בפרק: הבשורה על-פי מתי פרק כז1 *9 אז נתקיים מה שנאמר ביד ירמיהו הנביא: “ויקחו שלושים הכסף, אדר היקר אשר יקר מעל בני ישראל, 10 ויתנו אותם בעד שדה היוצר כאשר צוני יהוה.”*
[03/04/2023, 11:00:19] Itamar Ben David: ויקחו (היהודים) לעומת ואקחה כלומר אלוהים לוקח אלוהים משליך את הכסף לאוצר המקדש בניגוד למה שהיהודים עושים שזה לרכוש איזה שדה. אדר היקר בהקשר של הפרק מדובר בגלימה באדרת, וזה מדבר על המקדש יש כאן הרבה אי הבנות. ירמיהו יא פרק קצת קשה להבנה אני מודה, אבל הוא כן עוסק בכעס של אלוהים על ההנהגה של בני ישראל (על הרועים).
[03/04/2023, 11:01:28] Itamar Ben David: המיקום של הטקס בנחל, בשטיפה היא בדם מצווארה השחוט של העגלה אל מי הנחל.
[03/04/2023, 11:01:54] Itamar Ben David: אני יהודי של בית שלישי ולא מזהה את האירוע חחחחח
[03/04/2023, 11:03:59] Itamar Ben David: בכללי הברית החדשה ממש מזכה את פילטוס ואת הרומאים מכל אשמה ואחריות למות ישוע. פסוק 19 מביא עוד איזו ראייה חצי נבואית בחלום של אשת פילטוס. זה מרתק המאמץ הזה.
[03/04/2023, 11:05:57] Itamar Ben David: לגבי פסוק 27, אני מניח שיש מי מכם שמדבר על זה בתחנה השנייה או לחילופין באזור של שער יפו. אשמח מבחינה מתודית כמדריכים לשמוע טיפים איך אתם מתייחסים לרגע הזה שבו החיילים מתעללים בישוע, האם אתם נכנסים למנזר האחיות ציון? מסתפקים בכנסיית ההלקאה? תודה מראש
[03/04/2023, 11:07:01] ‪+972 54‑525‑2260‬: אכן, האשמה היא על הכהנים. הטקסט מכוון לזה. על מי האחריות לשחוט קורבן אם לא על הכהנים?
וישעיהו נ”ג כתוב: “כי ה’ חפץ דכאו” – כלומר, נכון, הכהנים הוציאו להורג, אבל זה היה רצון אלוהים.
[03/04/2023, 11:07:44] Itamar Ben David: פסוק 40 לגבי הרס המקדש ובנייתו, אני מניח שמעבר למקדש הפיסי זו התייחסות לגוף החבול של ישוע עצמו שהוא מקדש מהלך. אשמח אם מישהו רוצה להרחיב על זה קצת ולהציע הסבר יותר משוכלל לזה.
[03/04/2023, 11:10:35] Itamar Ben David: פסוק 53 ממש מתאר מתים קמים לתחייה ומהלכים בירושלים מודה שלא קלטתי את זה עד עכשיו.
[03/04/2023, 11:10:49] Itamar Ben David: מתקפת זומבים כזו
[03/04/2023, 11:14:48] ‪+972 50‑880‑0773‬: כנ”ל!
[03/04/2023, 11:17:24] ‪+972 52‑313‑5242‬: ‎‪+972 52‑313‑5242‬ left
[03/04/2023, 11:18:39] ‪+972 52‑368‑9613‬: זה לא הפשט אבל זה לא משנה. העיקרון הוא רחיצת הידיים כדי להצהיר “אני זכאי. זה עליכם”. כותב הבשורה מוסיף ש*כל העם* עונה “דמו עלינו ועל בנינו”. האירוע הזה כפי שהוא מתואר, לוקה בחוסר סבירות קיצונית. מה פתאום שלפילטוס יהיה נקיפות מצפון מהוצאה להורג של אדם אחד? למה הוא יוצא מגדרו לנקות את עצמו? אם לא היה רוצה – לא היה צולב. אם צלב – ללא נקיפות מצפון. בעיני זה הפסוק הנבזי ביותר בברית החדשה. מקור שנאת יהודים ואנטישמיות נוראית. וזאת כאשר האשמת היהודים (או הרומאים או כל דבר אחר) במותו הטראגי של ישוע הוא אנטי-תיזה לאמונה הנוצרית הבסיסית שישוע הופיע בעולם מלכתחילה כדי להיות השה לעולה לכפר על עוונותיהם של… נוצרים. כלומר הם עצמם אחראים למותו הנוראי. האשמת היהודים בהוצאתו להורג היא התירוץ לשוד התרבותי הגדול שהכנסיה עשתה. לפי תירוץ זה היהודים אינם ראויים יותר להיות עם הבחירה וכעת חסדי האל (וכל נכסי התרבות, התורה, נביאים וכתובים, הבטחות אלוהיות וכו’) עברו לכניסה. השפלתם ובושתם וחורבנם של היהודים היא “הוכחה” ניצחת לכך.
[03/04/2023, 11:18:48] Shira Harpaz Pomeranz: ברומא הכהנים רחצו ידיים לפני הקרבת קרבנות. עדיין יתכן שפילטוס מבצע פעולה שנועדה להיות מובנת לקהל היהודי.

מה שמעניין בעיני הוא התיאור של פילטוס כמי שנדחף לצליבה כמעט מתוך יראה מפני העם ובניגוד לרצונו.
אותו פילטוס שהציב את הניסים של טיבריוס באנטוניה מעל הר הבית וכמעט הורה על שחיטת היהודים שבאו לחלות את פניו בקיסריה, פתאום הופך לחששן.

ההסבר האפשרי הוא השינויים שמתרחשים ברומא בהקשר של טיבריוס ומפקד המשמר הפרטוריאני – סיאנוס.

טיבריוס בילה חלק נכבד משילטונו בקאפרי ומינה את סיאנוס למפקד המשמר. סיאנוס נקט יד אלימה מאוד כלפי רבים כולל היהודים ברומא דבר הזולג גם ליהודה.
בסוף טיבריוס מחליט או נאלץ לפטר אותו ואף להרוג אותו ומנסה להרגיע את התסיסה ברחבי האימפריה. הוא דורש מהנציבים לפעול להרגעת הרוחות בפרובינקיות ולמנוע סיבות למרידות.
לכן הקריאה ‘אין לנו מלך מלבד הקיסר’ (נגיע לזה בבשורה על פי יוחנן יט) מדאיגה את פילטוס, עד שהוא נעתר לצליבת ישוע כדי להרגיע את ההמונים.
[03/04/2023, 11:22:56] ‪+972 53‑822‑3880‬: הקשר מעניין
[03/04/2023, 11:23:37] ‪+972 54‑451‑8589‬: בהחלט – בתהילים כו
} אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה:

דברים כא
ז וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם. ט וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי–מִקִּרְבֶּךָ: כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה. {ס
[03/04/2023, 11:23:53] Itamar Ben David: פסוק 57 יש השערה היכן רמתיים? מתוך הפרק הזה, אפשר להבין שיוסף העשיר שיחד בכסף את פילטוס לתת לו את הגופה אבל זה לא כתוב במפורש. הגיוני שנתן שוחד? כתוב גם בבשורות אחרות שהוא פשוט מבקש את הגופה, וממה ששמעתי אדם שנצלב איננו ראוי לקבורה וגופתו נרקבת ומושחתת על ידי בעלי חיים. למה שפילטוס יתן את הגופה?
[03/04/2023, 11:29:01] Itamar Ben David: הנה גם כאן פסוק 65 די ברור שכל היוזמה סביב המתתו של ישוע וכל הניסיון להעלים את משיחיותו היא מצד היהודים והרומאים פאסיביים ונגררים בעל כורחם. אני תוהה אם סטריאוטיפים אנטישמיים לפיהם לא רק שהיהודים חיסלו את אלוהים אלא גם יש להם השפעה מאגית על אימפריות עוצמתיות לאורך ההיסטוריה מגיע מהסיפור הזה. נציגי האימפריה במקרה הזה פשוט עושים כל מה שהיהודים אומרים להם בלי להתווכח (צלוב אותו, תן אותו לקבורה, שמור עליו שלא יצא מן הקבר). יש דרך אחרת לקרוא את זה?
[03/04/2023, 11:30:08] Shira Harpaz Pomeranz: אין ספק שהפסוק הזה
‘דמו עלינו ועל בנינו’
שימש כעילה לאנטישמיות ורדיפת יהודים.
עם זאת אני נמנעת מלחלק לברית החדשה ולמתי במקרה הזה את האחריות על כך.
זוהי פרשנות של חלקים מהכנסיה ולא הוכנס לברית החדשה כדי לייצר אנטישמיות.

כפי שציינת, הברית החדשה וישוע לאורך כל הבשורות, אומר שזה מה שעומד לקרות וזהו רצון האלהים.

אם כך מה ניתן לעשות כמורי דרך?

אני נוטה להשתמש באירועים של הימים האחרונים לפני הצליבה, כדי להעלות את השאלה הטעונה

באשמת מי נצלב ישוע.

אני אתן כמה דוגמאות.

בגת שמנים מתפלל ישוע – לא כרצוני אלא כרצונך. אצבע ראשונה מופנית לאלהים האב.

פילטוס רוחץ את ידיו, אך הברית החדשה לא מנקה אותו או את הרומאים מהצליבה.

הסנהדרין השופטת אותו מחוץ לפרוטוקול אשמה גם כן.

בסוף אמור המאמין בישוע להגיד (אגב רובם אומרים זאת מיד), ‘בגללי הוא נצלב בגלל חטאי’.
[03/04/2023, 11:35:29] Itamar Ben David: אני עכשיו בא בגישה של קריאה יחפה. אני רואה נציב רומי ששוטף את ידיו אשתו!!!! אומרת לו לא לגעת בישוע והוא בכלל מנסה לעודד יהודים להרוג פושע אחר. בנוסף ברגע שאיזה נכבד מבקש ממנו להורידו מהצלב הוא מאשר. מה ניתן להבין מזה?
[03/04/2023, 11:35:59] Itamar Ben David: שמעתי אבל לא יודע מה המקור של זה, שפילטוס נחשב לקדוש בנצרות האתיופית
[03/04/2023, 11:36:17] Shira Harpaz Pomeranz: ניסיתי לענות על זה כאן
[03/04/2023, 11:42:37] Itamar Ben David: לגבי תהילים- יש גם את תהילים כ״ד ״נקי כפיים ובר לבב״ אם פילטוס היה הולך אחרי ישוע בוכה אבל וחפוי ראש ואז מסתובב ומקונן סביב הגולגותא – זה היה מתאים יותר למיטב שיפוטי
[03/04/2023, 11:43:15] ‪+972 50‑737‑2785‬: בדרך כלל אני מביא זוית שונה לכל האירועים בשעות האחרונות של חיי ישוע.
אני מדבר על הרעיון הנביא במקור, מביא דבר האל. נביא אמת מול נביא שקר, שבסופו של דבר, הבסיס לנביא אמת זה אחד ש”נבואותיו” ( אם מביא דבר האל, זה לא ניחוש/נבואה) מתגשמות.

אם כך הדבר, אז כשיהודה נושק לישוע, כשפטרוס מתכחש לישוע, כשישוע הולך לצלב ונצלב,…..
כל אלה הם נבואות שמתגשמות.
היהודים עשו מה שעליהם לעשות כדי שדבריו יתגשמו. כל חוליות שרשרת הנבואות חייבות להתגשם כדי שנחשיב את ישוע לנביא אמת ברמה הבסיסית.
אם אחת מהנבואות לא יתגשמו, אין נביא אמת,אין צליבה, אין מוות אין תחייה…. אין נצרות
[03/04/2023, 11:48:52] Itamar Ben David: יש רק בעיה אחת עם הפסוק שציטטת, זה שאלוהים מדכא בסוף מאריך ימים ורואה זרע וילדים: וַיהֹוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶחֱלִ֔י אִם־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהֹוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח׃
כלומר החזרה בתשובה אחרי שאלוהים מעניש- מאריכה חיים ונותנת ברכה
[03/04/2023, 12:00:00] Shira Harpaz Pomeranz: אני לא רואה כאן זיכוי. אולי אפילו ההפך. למרות שפילטוס קיבל אזהרות והיה מודע לכך והצהיר על כך שישוע לא אמור להצלב, הוא נכנע ללחץ פוליטי וצולב אותו.

מבחינה תאולוגית האירועים האלו לא נכתבו כדי להצדיק אנטישמיות או כדי לזכות את פילטוס מאשמת הצליבה. זוהי קריאה אנרכוניסטית.

הם נכתבו כדי להראות באותות ובמופתים שישוע נצלב למרות היותו זכאי על פי כל חוק.
[03/04/2023, 12:07:53] ‪+972 52‑368‑9613‬: קצת נאיבי לחשוב שאין השפעה על הכתוב בזמן שהאימפריה הרומית עדיין שלטת וקובעת דיני נפשות. הרומאים לא רק שאינם משובצים בתפקיד הרע הם אף מקבלים כרטיס מעבר חופשי כאילו הם ניצבים על הסט. תפאורה. יש גם שני שרי מאה שמשחקים תפקיד של צדיק. אחד בסינופטים והאחר במעשי השליחים. היהודים, במיוחד בבשורה ע”פ יוחנן, מקבלים את התפקיד של הרשע. לעניות דעתי גם כאן אי אפשר להפריד בין הכתוב והתודעה הכללית באמפריה הרומית. לא רק שאין זה אנכרוניסטי אלא זה תואם ממש את הלך הרוח בתקופה.
[03/04/2023, 12:27:06] Itamar Ben David: פחות מעניין אותי למה הדברים נכתבו ומה הייתה מטרת הכותב. מעניין אותי מה מבינים מהטקסט , ואני מבין שהיהודים רשעים ופילטוס והאימפריה הרומית זכאים. איך הקורא הממוצע יכול להבין משהו אחר?
[03/04/2023, 12:35:36] Shira Harpaz Pomeranz: אתה שומע על שופט שמקבל אינדקציה שעומד מולו חף מפשע. עם זאת הוא בכל זאת שולח אותו למוות.
האם בעיניך השופט זכאי או אשם?
[03/04/2023, 12:37:29] Shira Harpaz Pomeranz: אנכרוניסטי במובן שעם השנים הטקסטים האלו הפכו להצדקה לאנטישמיות.
אנחנו קוראים אותם היום כאילו זו היתה הכוונה מראש.
[03/04/2023, 12:41:05] Itamar Ben David: בטיעונים להקלות לעונש בואי נגיד- יש לו מה לומר
[03/04/2023, 12:42:14] ‪+972 52‑368‑9613‬: זהו בדיוק. לעניות דעתי הטקסטים נכתבו מלכתחילה להפריד בין יהודים שאינם מאמינים לבין יהודים ושאינם יהודים שכן מאמינים. אף אחד כמובן לא צפה את העתיד אבל בהתחשב באיבה ששררה בין כתות היהודים השונות בסוף תקופת הבית השני זה לא מפתיע.
[03/04/2023, 12:42:40] Itamar Ben David: שמע החלק הזה הוא כל כך רעיל שזה כמעט כמו להגיד – יש לנו בקבוק של תרופה אבל בתכלס זה רעל ולא עשינו את הזיקוק של התרופה כמו שצריך.
[03/04/2023, 12:43:22] Itamar Ben David: לא זוכר את התארוך של מתי ספציפית אבל הבשורות בגדול נכתבות אחרי חורבן המקדש – אשמח לתיקונים
[03/04/2023, 12:48:24] ‪+972 52‑368‑9613‬: מרכוס כנראה הראשון בין הסינופטיים. נכתב בסביבות שנת 70. יוחנן האחרון בסביבות 100.
[03/04/2023, 12:48:49] ‪+972 54‑442‑8081‬: מי נתן תארוך כזה?
[03/04/2023, 12:49:13] ‪+972 54‑442‑8081‬: מרקוס אומרים אחד הבשורות הראשונות
[03/04/2023, 12:51:06] Shira Harpaz Pomeranz: רק שיהיה ברור הטקסט שם אחריות על היהודים ובעיקר על הזקנים והכהנים, אבל הוא לא מזכה אף אחד מלבד ישוע, וגם ישוע החליט ללכת אל הצלב. (כשקוראים לו אם אתה המשיח הושע את עצמך – הוא יכל היה, אם הוא באמת בן האלהים, להושיע את עצמו).

הטקסט מציע את מה שתיארתי קודם, שהאחריות על הצליבה היא על כולם.

מי שמאמין בישוע יגיד שהוא הוא זה שצעק “צלבו אותו”. (בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו… כאילו הוא צלב את ישוע – לוקחת לעצמי חופש טקסטואלי).

נדמה לי שזו גם המהות של הצהרת נוסטרה אטאטה.
[03/04/2023, 12:59:18] Itamar Ben David: כולם אשמים ובמקרה כל מי שהיה בסביבה זה יהודים.
[03/04/2023, 13:01:45] Itamar Ben David: אני לא אומר שאת טועה במשהו אני פשוט מנסה לקרוא את הטקסט ואחת התובנות הראשונות שלי שהיהודים אשמים בלעדית ולנצח ברצח ישוע. אם אני הולך בגישה פרוטסטנטית של סולה סקריפטורה – אין מתווך לטקסט – אין הנחיה רוחנית של כהן דת כזה או אחר – אני חייב להבין את זה ככה
[03/04/2023, 13:04:38] Shira Harpaz Pomeranz: אנחנו קוראים את הטקסט אחרת.
הסולה סקריפטורה בקריאה שלי, כולם אשמים וודאי שגם היהודים אבל גם הרומאים מאחרון המצחקקים עליו עד פונטיוס פילאטוס.
[03/04/2023, 13:07:46] ‪+972 50‑546‑1533‬: יהודים, רק הנצרניים, אוהדי ישוע לא כל היהודים. המלחמה שלו היתה נגד אלה שקנו את הכהונה ומשרתיהם. השבוע חגגו את יום הראשון של הדקלים. ומי קבלו אותו? היהודים שגרו בשומרון, בדרום?לא, רק אלה שהלכו אחריו, הדקלים{ הסכך) הם לכבוד רוח הקודש שליוותה את בני ישראל במדבר, אין שום קשר ללסוכות כמובן, רק ענפי הדקל.
[03/04/2023, 13:10:24] ‪+972 50‑546‑1533‬: הקשר לרוח הקודש וענפי הדקל כמובן לזה שכך הנצרניים ראו את ישוע,
[03/04/2023, 13:13:46] ‪+972 50‑546‑1533‬: הרעיון מתוך ספרו של קלאוזנר “ישו הנוצרי”
[03/04/2023, 13:19:18] ‪+972 53‑822‑3880‬: וצריך לזכור שיש ספר נוסף בוותיקן של יהודה איש קריות בנוסח אחר
[03/04/2023, 13:19:31] ‪+972 53‑822‑3880‬: יפורסם מתי שהוא
[03/04/2023, 13:21:28] Itamar Ben David: שמעתי שיש עשרות בשורות ובתהליך מסוים ניפו אותן עד שהגיעו לארבע הקאנוניות
[03/04/2023, 13:23:02] ‪+972 53‑822‑3880‬: זו מיוחדת במינה ועל סמך זו ביקש האפיפיור פאולוס ה2 הפולני מחילה מהיהודים על רדיפתם ההיסטורית
[03/04/2023, 13:24:49] ‪+972 53‑822‑3880‬: סליחה *יוחנן פאולוס השני*
[03/04/2023, 13:26:00] Shira Harpaz Pomeranz: ברור. המשמעותית ביותר לתאולוגיה המריימית – הבשורה על פי יעקב. למשל ממנה אנו למדים על שמות הוריה של מרים ועל תחילת הבשורה ליד המעין בנצרת.
בשורה זו ואחרות היו בחלקן לפני אבות הכנסיה. הן לא עברו קנוניזציה מסיבות שונות וחלקן נחשבות לבשורות כופרות.
[03/04/2023, 13:30:07] ‪+972 53‑822‑3880‬: כוונתי על האחריות של היהודים בצליבתו ובמשפטו
[03/04/2023, 13:38:43] Shira Harpaz Pomeranz: לא הבנתי
[03/04/2023, 13:38:59] ‪+972 54‑525‑2260‬: צריך לזכור כמה דברים: 1. מי שכתב את זה הוא יהודי בעצמו, ועדיין בתקופת כתבת הבשורות אין כנסייה, אין נוצרים, המאמינים בישוע היו רובם המכריע בעת כתיבת הבשורה יהודים. כך שעוד לא התפתחה אנטישמיות נוצרית, אלא האנטישמיות הנוצרית היא פרשנות מאוחרת המתרצת את האנטישמיות שלה על פסוקים כאלה. הפסוקים בפני עצמם אינם יותר אנטישמיים מאשר דבריו של ירמיהו או ישעיהו.
2. כבר כתבתי, תפקידו של העם היהודי, ובמיוחד הכהנים הוא להוציא לפועל את תוכנית אלוהים, ולכן תפקידם הוא להקריב את המשיח.
3. מי שמדריך אוונגליסטים וישאל אותם מה הם חושבים על יהודים אף אחד מהם (אני מקווה) לא יגיד לכם שהוא מפרש את הפסוקים האלה כאנטישמיות. ואם תשאלו אותו מי אשם בצליבתו הוא יגיד לכם שגם הוא וגם אני אשמים – הוא בחר למות עבורי ועבורך בגלל החטאים שלנו, אז גם אני וגם אתה אחראים למותו. זה שאלוהים בחר ביהודים לעשות את ה”עבודה המלוכלכת” זה רק עיניין טכני שהיה חייב לקרות. ישוע מת גם עבור מי שהוציא אותו להורג ואמר: “סלח להם אבי כי אינם יודעים מה הם עושים”. הנוצרי שמעז להאשים יהודים על שהרגו את ישוע חוטא חטא גדול, אם ישוע עצמו סלח למי שצלב אותו, מי אתה שתאשים מי שהאדון שלך כבר סלח לו?
[03/04/2023, 13:51:12] Itamar Ben David: לגבי 1- מכיון שאנחנו מדברים על טקסט שנכתב/נערך כמה עשרות שנים אחרי האירועים אני באמת תוהה אם המחברים היו בהכרח יהודים או שעדיין ראו עצמם כחלק מהיהדות. במיוחד לאחר חורבן המקדש. מה אנטישמי בדברי הנביאים? יש שם תוכחה ולצד פרקים שעיקרם תוכחה כדי שהעם יחזור בתשובה יש אינסוף פרקים שתכליתם נחמה. 2- להוציא לפועל תכנית אלוהית נשמע לי יותר כמו משהו שקשור למלך/שופט (לדוגמה- חיסול עמלק/גירוש עממי כנען/חיסול עבודה זרה ועוד) ולא של הכהנים שתפקידם פחות לשנות ויותר לשמר את העבודה התמידית של המקדש (בכלל בתפיסה הרבנית יש הבדל עצום בין קורבנות- שמטרתם לשמר את המציאות לתפילה שמטרתה לשנות את המציאות). 3- במקרה היהודים צריכים לעשות את העבודה המלוכלכת ובמקרה הרומאים מקבלים מעמד משני בפשע אם בכלל. אני מתקשה להבין אך הסצינה הזו, ללא ליווי של כהן דת, יכולה להתפרש אחרת.
[03/04/2023, 14:00:44] ‪+972 54‑525‑2260‬: זה בדיוק הקטע, דברי הנביאים בתנ”ך אינם אנטישמיים כלל, אלא זה ביקורת נגד חטאם של העם. אותו הדבר בברית החדשה – ביקורת נגד חטאם של העם. ונחמה? כל דברי הנחמה של הנביאים מכוונים בדיוק לרגע הזה שבא המשיח ומת עבור העם כדי להושיע אותו! ההליכה אל הצלב אינה משהו שצריך לעורר אנטישמיות, ההפך, זה מה שהכי צריך לעורר אותנו להבין כמה אלוהים אוהב את העם שהוא משתמש בחטא שלהם על מנת להמחיש לעם כמה שאלוהים אוהב אותו! אלוהים משתמש דווקא בחטא של עם ישראל ביודעו שהם יצלבו את בנו על מנת להוציא לפועל את תוכניתו – להושיע אותם על ידי דמו הנשפך! מה יותר מנחם מכך שאלוהים בחר, למרות חטאתך, להושיע אותך ולפסוח על עוונך על ידי כך שאלוהים בעצמו שולח את בנו יחידו ומשפיל את עצמו עד צליבה? זה לא אנטישמיות, זה גילוי האהבה האידיאלי כלפי עמו ישראל וגם עבור שאר האנושות. מעורבותו של העם הרומי גם כן קושר גם את אחריותם של הגויים בצליבתו, אבל שוב, התפקיד עומד על הכהנים. מהות העבודה של הכהן הוא להקריב קורבן – לא מבין למה שהם לא יוציאו לפועל את הקורבן האידיאלי שכל הקורבנות שהם מקריבים כבר אלף שנים הם רק בבואה של הקורבן האמיתי – המשיח?
[03/04/2023, 14:10:32] ‪+972 54‑525‑2260‬: אני רוצה לשתף אתכם במדרש חז”לי שאני שמתאים כמעט לחלוטין לתיאולוגיה של הברית החדשה, זה מילקוט שמעוני ישעיהו פרק ס, סימן תצט:

מהו באורך נראה אור?
זה אורו של משיח, שנאמר: וירא אלוהים את האור כי טוב.
מלמד, שצפה הקב”ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו.
אמר שטן לפני הקב”ה: רבש”ע, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי?
א”ל: למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים.
א”ל: רבש”ע, הראהו לי!
א”ל: בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו, אמר: בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהינום, שנאמר: בלע המות לנצח ומחה ה’ אלוהים דמעה מעל כל פנים.
באותה שעה התרגשו העו”א, אמרו לפניו: רבש”ע, מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו?
א”ל הקב”ה: אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו, שנאמר: לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו – וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו, שנאמר: וכתותי מפניו צריו – ואף נהרות פוסקים בים, שנאמר: ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו .

התחיל הקב”ה מתנה עמו כשברחו, א”ל: הללו שגנוזים אצלך עונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקין את רוחך בעול, ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך, רצונך בכך?
אמר משיח לפני הקב”ה: רבש”ע, שמא אותו צער שנות רבות הם?
א”ל הקב”ה: חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך, אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו.
אמר לפניו: רבש”ע, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל. ולא חיים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם שגנוזים בעפר.
ולא מתים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו.
ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים יושעו בימי,
ולא נפלים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו.
ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי,
ולא נפלים בלבד, אלא אף למי שעלתה על דעתך לבראות ולא נבראו.
בכך אני רוצה, בכך אני מקבל.
אמרו: שבוע שבן דוד בא בו, מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו, עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום.
אמר לפניו: רבש”ע, כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני?
על אותה שעה היה דוד בוכה, ואמר: יבש כחרש כחי.
באותה שעה אמר לו הקב”ה: אפרים, משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין, ראה הטל שעל ראשי, שנאמר: שראשי נמלא טל.
באותה שעה אמר לפניו: רבש”ע, עכשיו נתישבה דעתי עלי, כי דיו לעבד שיהיה כרבו.
[03/04/2023, 15:06:10] ‪+972 52‑339‑6463‬: עשרות ה”בשורות” האלה שדן בראון- לא לבלבל עם פיטר בראון- פרסם בצד”ו הן מסמכים לא היסטוריים מספריית נאג חמדי הגנוסטית, מהמאה הרביעית לספירה.
[03/04/2023, 18:10:12] Itamar Ben David: שעתיים לסיום חברים. מוזמנים לחזור לשאלות מתחילת היום.
[03/04/2023, 19:10:01] ‪+972 52‑382‑5003‬: בנושא ענפי הדקל, אוסיף רעיון שלי שלא יודע אם עלה בקבוצה.
הנצרות ביטלה את החגים שחוגגים זכר ליציאת מצרים, וכך בוטלו מנהגי סוכות. חג החירות נשאר כי ישוע שנצלב בניסן וכיפר על החטא הקדמון, הוא מביא החרות. לכן העתיקו את מנהג הלולבים להגעת ישוע לירושלים מחג הסוכות לחודש החרות.
[03/04/2023, 19:31:21] ‪+972 54‑525‑2260‬: הנצרות לא ביטלה כלום. אלא שהנוצרים שאינם יהודים מראש לא קיבלו על עצמם תורה ומצוות. זה כמו להגיד שהנוצרים ביטלו את השבת, הם לא ביטלו שום דבר פשוט כי ברית סיני רלוונטית רק לעם ישראל ולא לגויים.
אין לנוצרים שום צורך לחגוג את הפסח כמו יהודים.
לא מדובר בדקלים אלא בכפות תמרים – זה חשוב להסביר לתיירים כי המילה “תמר” תורגמה לדקל, פשוט אין להם תמרים באירופה.
לא הזיזו שום מנהג של סוכות לפסח… ד”ר חגי עמיצור הסביר שבני ירושלים קיבלו את העולים לרגל לירושלים עם פות תמרים, זה היה המנהג, ולכן מה שהנוצרים עושים ביום ראשון של “דקלים” הם ממשיכים מסורת יהודית עתיקה.
[03/04/2023, 19:41:29] ‪+972 54‑525‑2260‬: כפות תמרים… האות שהתפספסה לא החמיאה לטקסט שכתבתי…
[03/04/2023, 19:44:57] Itamar Ben David: רבע שעה לסיום
[03/04/2023, 19:50:49] ‪+972 52‑368‑9613‬: בנושא כפות תמרים הקשר מרתק מפוסט של יסכה
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0Zj6BYXPehK3sLNA7tKm2V6KCfLH37eb6KdHpV6jtZtnxgXxwaKxxqJTdphYvS7ggl&id=712827759&mibextid=qC1gEa
[03/04/2023, 19:51:08] ‪+972 54‑451‑8589‬: התייחסות קצרה למימד הקוסמי של ארועים שמלווים את הצליבה של ישוע
החשכה הגדולה שארכה כשלוש שעות, משעת הצהרים ועד השעה שלוש – מדובר בליקוי חמה , אם לחשב לפי מרקוס (15:25) ישוע היה על הצלב שש שעות, שלוש הראשונות באור רגיל , שלוש אחרונות שרוי באפלה עמוקה ביטוי לדרמה הגדולה , לזעם אלוהי, לאבל של היקום על מותו של ישוע על הצלב, סימן המבשר כיצד ייראה הקץ. אבל נראה שאכן מדובר בליקוי חמה ארוך במיוחד (שלוש שעות) . כמה מאבות הכנסיה המוקדמים, אוריגנס ואוסביוס ציטטו את ההיסטוריון הרומי בשם פלגון שציין בכרוניקה שלו , ליקוי חמה יוצא דופן באורכו ועוצמתו בדיוק בתקופה זאת וגם רעידת אדמה חזקה. אותו היסטוריון משתמש באותו תואר ” בשעה השישית של היום, היום הפך ללילה, כוכבי השמיים נצפו והאדמה רעדה.” דומה למה שמוזכר באוונגליונים הסינופטיים ובעוד כמה ספרים אפוקריפיים .

היבט דרמטי נוסף הוא קריעת וילון בית המקש , הפרוכת מיד עם מותו של ישוע על הצלב (לצד שורה של ארועים דרמטיים נוספים). מבחינה תיאולוגית יש המפרשים את הארוע כסופה של הברית הישנה וקרבנות בעלי החיים, וראשיתה של הברית החדשה . באיגרת אל העבריים 10 ‘ הדימוי של פאולוס לפרוכת היא בשרו של ישוע :20 דֶּרֶךְ חָדָשׁ וָחָי אֲשֶׁר חִדֵּשׁ לָנוּ בַּפָּרֹכֶת הִיא בְשָׂרוֹ׃ .

במובנים מסוימים, במקום הפרוכת שנקרעה , הופיע בכנסיה האורתודוכסית המזרחית מסך האיקונות- האיקונוסטזיס. בכנסיה האורתודכסית הרומנית למשל, משתמשים במילה היוונית לפרוכת Katapetasma כדי לציין את קיר האיקונות
[03/04/2023, 19:53:47] ‪+972 55‑669‑3377‬: בתצפית על הר הזיתים אני אוהב מאוד להדגיש כיצד רוב העם, הנזקק, העני והמוכה ע”י הרומאים מקבל מבחינתו את המשיח ביום ראשון של הדקלים במילים הושע נא.

לעומת זאת מול קפלת ההלקאה מאוחר יותר אני מדגיש בפניהם את המשפט שיצא מפי הכהנים וזקני העם “עלינו ועל בנינו” שהביא בפועל לשנאת היהודים באירופה משך מאות שנים.

אבל מעולם לא חשבתי שמי שאמר את המשפט המזעזע הזה בשביל לדרבן את פילטוס לצלוב את ישוע היה מישהו מפשוטי העם.

שם אני מדגיש את העניין הזה בפני כל נוצרי, פרוטסטנטי או קתולי או אחר.

אם יש זמן והם קתולים הם גם נשטפים בסיכום של ועידת הותיקן מ 1965.

שם המשפחה שלי כהן. אני צאצא של משה ואהרון לפי מה שסיפר לי אבי עליו השלום. לימים הכהנים בתקופת ישוע היו מושחתים והם רצו במות ישוע ולכן אין בעיני שאלה בכלל לגבי “אחריותם של היהודים בצליבתו”.
השאלה בעיני היא, מי מהיהודים אחראי לכך יחד עם הרומאים האכזריים.

התשובה לעיל.
[03/04/2023, 19:56:58] Shira Harpaz Pomeranz: האם יש תיארוך של ליקוי החמה הזה?
[03/04/2023, 19:59:05] Shira Harpaz Pomeranz: מבחינה תאולוגית קריעת הפרוכת מלמעלה למטה מסמלת שהמחיצות השונות המבדילות בין נוכחות האל הצדיק לאדם החוטא – הוסרו במות ישוע על הצלב.
הדרך פתוחה אל קודש הקודשים.
[03/04/2023, 20:01:54] ‪+972 54‑451‑8589‬: אפריל שנת 33
[03/04/2023, 20:11:58] Shira Harpaz Pomeranz: יו דרמטי
[03/04/2023, 20:13:54] Itamar Ben David: טוב אם אוריגינס מצטט נחה דעתי.
[03/04/2023, 20:15:26] Itamar Ben David: חברים יום עמוס וגדוש היה לנו! כל הכבוד לכולכם. באמת צלחנו פרק לא פשוט, והלילה- פרק אחרון לבשורה על פי מתי! כל הכבוד לכולכם. מחר בשמונה וחצי הרמת כוסית קישור יימסר שוב מחר. שריינו ביומנים חצי שעה ככה- יהיה כיף.
[03/04/2023, 20:19:19] Itamar Ben David: ‎Itamar Ben David changed this group’s settings to allow only admins to send messages to this group
[03/04/2023, 20:15:42] ‪+972 50‑798‑7354‬: ישוע היה נתין רומי וככזה היהודים לא יכלו לשפוט אותו או להעניש אותו. להבדיל מהמרטיר הראשון סטפנוס שלא היה נתין רומי ונרגם למוות בידי היהודים.
[03/04/2023, 20:18:58] Itamar Ben David: ‎This message was deleted.
[03/04/2023, 20:19:16] ‪+972 50‑737‑2785‬: דבר אחרון, פס’ 38 מדבר על 2 שודדים שנצלבו עם ישוע.
מעניין שהיוונית משתמשת במילה Lestes (λῃστής)
שהמשמעות היא שונה, סוג של מתנגד שלטון, מורד.
כנראה שהמקור לשיבוש התרגום בתקופת המלך ג’יימס, שבתקופתו היו מרידות של העם ומבחינה פוליטית, לא רצה להאדיר את מתנגד השלטון “הטוב” שהראה רחמים לישוע.
מכאן בתרגום המפורסם של המלך ג’יימס תרגמו כ גנב – thief
Kleptos (ביוונית)